רצינו לסכם את המאמר עם הפסקה הזאת אך לאחר שקראנו שנית החלטנו להתחיל בפסקה קלילה ומבט לעתיד מפני שלייפוי כוח מתמשך ישנן השלכות רבות וזה לא מסוג המסמכים שמורידים מהאינטרנט.
מוזמנים לפנות אלינו בכל שאלה.
מוסד ייפוי הכוח המתמשך, המעוגן בפרק שני1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, מהווה הלכה למעשה מהפכה משפטית חיובית ומבורכת של זכויות האזרח בישראל. הוא משקף תפיסת עולם לפיה מוגבלותו הקוגניטיבית של אדם אינה מפקיעה מיניה וביה את זכותו היסודית לקבוע את נתיב חייו.
המחוקק הישראלי יצר כלי המאזן בצורה מדויקת בין שתי מגמות מנוגדות: מחד – שמירה על האוטונומיה של הממנה לעצב את עתידו הרכושי והאישי; מאידך – הצבת בלמים, סייגים, מגבלות סמכות ומנגנוני פיקוח (כגון חובת ההפקדה, הגבלות עסקאות מקרקעין ומוסד האדם המיודע) על מנת להגן על האוכלוסייה המבוגרת והמוחלשת מפני עושק וניצול. השימוש הגובר בכלי זה בעשור האחרון מעיד על הצלחתו של התיקון בהפיכת הדין הישראלי לליברלי, מכבד ומתקדם יותר.
מבוא: תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית
עד לאחרונה, המשפט הישראלי התאפיין בגישה מגוננת כלפי אדם שאיבד את כשרותו המנטלית או הקוגניטיבית. הפתרון שהציע המשפט הישראלי מצא את ביטויו במוסד האפוטרופסות – מנגנון כפוי, הדורש מעורבות שיפוטית אינטנסיבית, אשר שלל הלכה למעשה את האוטונומיה של הפרט והעביר את שרביט קבלת ההחלטות לידי צד שלישי (בין אם בן משפחה ובין אם תאגיד אפוטרופסות), תחת פיקוחו של האפוטרופוס הכללי.
עם חקיקתו של תיקון מס' 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק"). התיקון ביצע העתקה של מרכז הכובד המשפטי: מן הדוקטרינה המסורתית של "טובת החסוי" אל עבר הדוקטרינה המודרנית של "כיבוד רצונו של האדם" והגנה על האוטונומיה האישית שלו, הנגזרת מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
לב ליבו של התיקון הוא יצירתו של פרק שני1 לחוק (סעיפים 32א עד 32לה), הממסד את מוסד "ייפוי הכוח המתמשך". כלי משפטי ייחודי זה מעניק לאדם בעל כשירות את הכוח לתכנן את עתידו ולעצב במו ידיו את מפת קבלת ההחלטות בענייניו, ליום שבו, חלילה, יאבד את מסוגלותו לעשות כן. להלן ננתח בקצרה את ההסדרים הנורמטיביים של המוסד המשפטי החדש על פי סעיפי החוק ותתי-הנושאים השונים.
- מסגרת מושגית והגדרות יסוד (סעיף 32א לחוק)
סעיף 32א לחוק מהווה את שער הכניסה הפרשני לפרק ייפוי הכוח המתמשך. הוא מגדיר שלושה מונחים אדריכליים המתווים את גבולות הגזרה של הדין:
- "בעל כשירות": החוק קובע כי רק מי שמסוגל להבין את המשמעות של מתן ייפוי כוח מתמשך, מטרותיו ותוצאותיו, רשאי לערוך את המסמך. הגדרה זו מבוססת על ההנחה כי האדם מבין את האפקט המשפטי של האצלת סמכויותיו לאחר. החוק אף מדגיש כי אם מדובר באדם עם מוגבלות, יש לבחון את כשירותו "בהינתן התאמות לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות".
- "ממנה": האדם שמפקיד את כוחו וממנה אדם אחר לפעול בשמו בעתיד.
- "עניינים אישיים": הגדרה רחבה זו כוללת את כלל הצרכים הפיזיים, החברתיים, הנפשיים והגופניים של האדם. החוק מציין במפורש: "לרבות עניינים הנוגעים לרווחתו האישית של אדם, לצרכיו היום-יומיים, למקום מגוריו, לבריאותו… ולמעט עניין הנוגע לרכושו". ענייני הרכוש נותרים קטגוריה נפרדת בשל אופיים המסחרי-דיני.
- היקף המינוי ומרחב הסמכויות (סעיף 32ב לחוק)
סעיף 32ב לחוק מעגן את הזכות המשפטית ליצור את המינוי וקובע את החלוקה לפי תחומי החיים שהמסמך יכול לחלוש עליהם. הממנה רשאי להעניק למיופה הכוח סמכויות בשלושה אפיקים מרכזיים, יחד או לחוד:
עניינים רכושיים (ניהול נכסים, חשבונות בנק, קצבאות , נדל"ן)
עניינים אישיים (הרגלים אישים, לימוד, תפילה, תחביבים וכד')
עניינים רפואיים (טיפולים, אשפוזים, בדיקות)
המחוקק מאפשר לממנה גמישות הוא רשאי למנות מיופה כוח אחד לכלל התחומים, או לפצל את הסמכויות בין מיופי כוח שונים בהתאם למומחיותם (לדוגמה, מינוי ילד אחד שהינו רואה חשבון לענייני רכוש, וילד אחר לעניינים אישיים ורפואיים).
- כשירות מיופה הכוח: סייגים והגבלות נורמטיביות (סעיף 32ג לחוק)
נוכח פוטנציאל הניצול הגלום בהענקת שליטה מוחלטת על חייו ורכושו של אדם חסר כשירות, קבע המחוקק בסעיף 32ג מסננת המגדירה מי רשאי להתמנות כמיופה כוח. התנאים הבסיסיים מחייבים כי מיופה הכוח יהיה אדם יחיד (בשר ודם, להבדיל מתאגיד) שמלאו לו 18 שנים, ושלא מונה לו אפוטרופוס בעצמו.
מעבר לכך, סעיף זה מקים הגבלות חמורות המיועדות למנוע ניגוד עניינים מובנה:
- איסור זיקה כלכלית וטיפולית: מיופה הכוח אינו יכול להיות אדם המספק לממנה טיפול רפואי, סוציאלי, סיעודי או שיקומי תמורת תשלום (במישרין או בעקיפין). כמו כן, מי שמספק לממנה מגורים תמורת תשלום (כגון מנהל בית אבות) פסול מלשמש כמיופה כוח, אלא אם מדובר בקרוב משפחה (סעיף 32ג(א)(4)-(5)).
- מגבלת כמות הממנים: על מנת למנוע הפיכת המוסד לעיסוק מסחרי פרוץ, אדם אינו יכול לשמש כמיופה כוח של יותר משלושה אנשים במקביל, אלא אם כן הממנים הם קרובי משפחתו (בן זוג, הורה, צאצא, אח/אחות, סב/סבתא, נכד/נכדה).
- הגבלות פיננסיות בענייני רכוש: סעיף 32ג(א)(3) קובע כי מיופה כוח לענייני רכוש אינו יכול להיות מי שהוכרז פושט רגל (ולרבות מי שניתן לגביו צו פתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון) או מי שהוגדר כלקוח מוגבל חמור על ידי בנק ישראל. הגבלה זו נועדה להבטיח כי האדם המנהל את נכסי הממנה מפגין יציבות ואחריות פיננסית אישית.
- פרוצדורת עריכת המסמך וחובת ההפקדה (סעיפים 32יד ו-32טז לחוק)
ייפוי כוח מתמשך אינו מסמך חוזי רגיל, והוא דורש סדרה של דרישות צורניות ומהותיות דווקניות על מנת לשכלל את תוקפו.
עריכה ייפוי כוח מתמשך בפני איש מקצוע מוסמך (סעיף 32יד)
המסמך חייב להיערך ולהיחתם בפני עורך דין שעבר הכשרה ייעודית מטעם האפוטרופוס הכללי, ושאין לו עניין אישי במסמך. על עורך הדין מוטלת חובה אקטיבית לוודא כי הממנה פועל מרצון חופשי, ללא הפעלת לחץ, השפעה בלתי הוגנת או עושק, וכי הוא מבין את משמעות ההסדר. (יוער כי קיימת חלופה מצומצמת בסעיף 32טו המאפשרת עריכת ייפוי כוח מתמשך רפואי בלבד בפני בעלי מקצוע רפואיים כגון רופא מורשה, פסיכיאטר, עובד סוציאלי או אח מוסמך).
חובת ההפקדה במרשם (סעיף 32טז)
ייפוי כוח מתמשך אינו מקבל מעמד משפטי מחייב מעצם החתימה עליו. המחוקק קבע תנאי מתלה מהותי: חובת הפקדה אצל האפוטרופוס הכללי. ההפקדה נעשית באופן מקוון על ידי עורך הדין (תוך שימוש בכרטיס חכם), ולאחר מכן נדרש אישור אקטיבי של הממנה עצמו במערכת ההזדהות הלאומית. רק עם קבלת אישור הפקדה רשמי והטבעת חותמת דיגיטלית של האפוטרופוס הכללי, נכנס המסמך לסטטוס "מופקד" וממתין ליום פקודה.
- מנגנון כניסת ייפוי הכוח לתוקף (סעיף 32יט לחוק)
אחת הסוגיות הרגישות ביותר בדיני הכשרות המשפטית היא קביעת "נקודת המפנה" – הרגע המדויק שבו ניטלת הריבונות מהממנה ומועברת למיופה הכוח. סעיף 32יט לחוק מציג מודל גמיש אך מבוקר היטב:
- קביעת תנאי עצמאי על ידי הממנה: החוק מעניק לממנה את האוטונומיה לקבוע בעצמו את התנאי לכניסת המסמך לתוקף (למשל: "כאשר אלקה בדמנציה מתקדמת לפי קביעת רופא המשפחה שלי", או "כאשר אעבור להתגורר במוסד סיעודי").
- ברירת המחדל הסטטוטורית: ככל שהממנה לא קבע תנאי ספציפי במסמך, קובע סעיף 32יט(א) ברירת מחדל חקיקתית: ייפוי הכוח ייכנס לתוקף במועד שבו הממנה "אינו מסוגל להבין בדבר" בעניין שלגביו ניתן ייפוי הכוח, כאשר אי-מסוגלות זו תוכח באמצעות חוות דעת רפואית של מומחה שבדק את הממנה.
עם התגבשות התנאי, חלה על מיופה הכוח חובה חוקית למסור הצהרה לאפוטרופוס הכללי על התקיימות התנאים. רק לאחר שהאפוטרופוס הכללי בוחן את המסמכים הרפואיים, הוא מנפיק "אישור על כניסה לתוקף". ללא אישור רשמי זה, מיופה הכוח אינו רשאי לפעול מול גופים מסחריים, בנקים או מוסדות רפואיים.
- המהות התוכן: הנחיות מקדימות וגבולות הסמכות (סעיפים 32ו, 32ז, ו-32ח לחוק)
מסמך ייפוי הכוח המתמשך מורכב משני רבדים: האחד הוא מינוי מיופה הכוח (זהות מיופה הכוח), והשני – והחשוב יותר – הוא יציקת התוכן הנורמטיבי בדמות "הנחיות מקדימות" (סעיף 32ו). הממנה יכול להשאיר הוראות קונקרטיות ומפורטות כיצד הוא מבקש שינוהלו חייו (לדוגמה: "אני מבקש להישאר בביתי עם מטפל סיעודי ולא לעבור לבית אבות", או "אני מבקש להמשיך את מסורת חלוקת מתנות ימי ההולדת לנכדיי בסך X ש"ח בכל שנה").
עם זאת, המחוקק הציב תמרורי אזהרה וקבע בסעיפים 32ז ו-32ח פעולות מסוימות המוגבלות באופן אינהרנטי, מתוך הבנה שישנן החלטות שהן כה מהותיות, שאין להניח שהממנה רצה להאצילן ללא הצהרה מפורשת או ללא פיקוח שיפוטי:
פעולות הטעונות הסמכה מפורשת (סעיף 32ז)
ישנן פעולות שמיופה הכוח אינו מוסמך לבצע, אלא אם כן הממנה ציין אותן בכתב ובמפורש במסמך. בין פעולות אלו ניתן למצוא: מתן מתנות או תרומות מעבר לסכומים סבירים, מתן סיוע כספי לצד שלישי, וביצוע פעולות משפטיות בשמו של הממנה (כגון ייצוג משפטי). בנוסף, תחום הטיפול הנפשי והאשפוז הפסיכיאטרי כפוף להסמכה מפורשת מחמירה ביותר בסעיף 32ח, הדורשת חתימה בפני פסיכיאטר (הסעיף הפסיכיאטרי הכובל).
פעולות שלא ניתן לבצע בשם הממנה (סעיף 32ו(2))
המחוקק קבע רשימה של פעולות מסוימות המפקיעות את כוחו של מיופה הכוח גם אם הממנה העניק לכך אישור מפורש במסמך. רשימה זו כוללת:
(1) המרת דת;
(2) קבלת החלטות או ביצוע פעולות שהיה מוסמך הממנה לעשות בשמו של אדם אחר או מתוקף היותו הורה או אפוטרופוס;
(3) מתן הסכמה למסירת ילד לאימוץ;
(4) השתתפות בבחירות;
(5) כל פעולה או הבעת רצון שמטופל, מיופה כוחו או אפוטרופסו רשאים או מוסמכים לבצע או להביע, לפי חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005;
(6) עריכת צוואה, קביעת מוטבים לגבי סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם לפי סעיף 147 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965
- מנגנוני פיקוח, אדם מיודע וביטול ייפוי הכוח (סעיפים 32י ו-32כט לחוק)
אחד החסרונות הבולטים של ייפוי הכוח המתמשך אל מול מוסד האפוטרופסות הוא היעדר הפיקוח השוטף של המדינה. בעוד שאפוטרופוס מחויב בהגשת דו"ח נכסים ודו"חות כספיים שנתיים לאפוטרופוס הכללי, מיופה כוח פועל בשטח ללא חובת דיווח שוטפת כברירת מחדל.
כדי לאזן חסר זה, יצר המחוקק בסעיף 32טז(א)(1) את מנגנון "האדם המיודע". הממנה רשאי לקבוע במסמך אדם אחד או יותר (בני משפחה, חברים, או אנשי אמון) שמיופה הכוח יהיה מחויב לדווח להם על החלטותיו, על כניסת המינוי לתוקף ועל פעולות כספיות. אדם מיודע זה משמש כעין "שומר סף" קהילתי-משפחתי.
פקיעה וביטול של ייפוי כוח מתמשך (סעיפים 32כב עד 32לה)
ייפוי כוח מתמשך פוקע באופן אוטומטי עם פטירתו של הממנה או מיופה הכוח (שאז נכנסים לפעולה דיני הירושה )
עם זאת, סעיף 32כט מעניק לבית המשפט לענייני משפחה את הסמכות האולטימטיבית לבטל ייפוי כוח מתמשך או להתערב בהוראותיו. פנייה כזו לבית המשפט יכולה להיעשות על ידי היועץ המשפטי לממשלה, האפוטרופוס הכללי, האדם המיודע, או כל אדם המעוניין בדבר (כגון קרוב משפחה המזהה ניצול או חוסר תום לב). בית המשפט יפעיל סמכות דרסטית זו אם הוכח לו כי מיופה הכוח אינו פועל לטובת הממנה, חורג מסמכותו, מפעיל השפעה בלתי הוגנת, או אם נתגלה כי בעת כתיבת המסמך הממנה לא היה בעל כשירות מנטלית כנדרש בחוק.
